גז"ד לשלוש מורשעות בתקיפת נוסעת במונית על לא עוול בכפה

1.         בהליך שבפניי, שלושת הנאשמות, נאשמת 1- טריק בת מרו אדוניה, נאשמת 2- באיש בת מקונן בזונך, ונאשמת 3- קתרין בת נאיף אבו זאייד הורשעו על פי הודאתן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 333 + 335(א)(2) + 29 לחוק העונשין)ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(1) לחוק - ביחס לנאשמת 1 בלבד).

2.         על פי האמור בכתב האישום, ביום 25.2.12 בשעה 6:00 בבוקר, נסעה המתלוננת,     במונית שירות שהיתה נהוגה על ידי נאיל אבו נג'אם מכיוון עכו לכיוון חיפה. בסמוך לצומת לב המפרץ נכנסו שלושת הנאשמות למונית. במהלך הנסיעה הנאשמות תקפו את המתלוננת על ידי כך שמשכו מספר פעמים בשערה. המתלוננת ביקשה מהן לחדול ממעשיהן אך הן המשיכו לתקוף אותה בצוותא, המשיכו למשוך בשערה והיכו אותה בפניה. הנהג עצר את  המונית והפריד בין הנאשמות למתלוננת וביקש מן הנאשמות לחדול ממעשיהן. אולם, כשהנהג שב למקומו והמשיך בנסיעה, הנאשמות תקפו בצוותא את המתלוננת על ידי כך שהכו בה בראשה ובפניה באמצעות ידיהן ובאמצעות בעיטות, נשכו אותה בראשה וגרמו לה לחבלות חמורות בפניה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת שבר בארובת העין הימנית והמטומות בפניה. הנהג עצר את המונית בסמוך לתחנת משטרת חיפה וקרא לעזרת שוטרים שהיו בקרבת מקום. השוטר שגיא הראל ניגש אל הנאשמת 1 והחל לברר את שאירע במונית. הנאשמת 1 סרבה לענות לשאלותיו, קיללה אותו במלים "בן זונה" ותקפה אותו על ידי כך ששרטה את ידו השמאלית וניסתה לנשוך אותו. השוטר ניסה לרסנה אולם הנאשמת 1 תקפה אותו שנית ושרטה אותו בעורפו ונשכה את ידו השמאלית, כל זאת בכוונה להכשילו בתפקידו ולמנוע או להפריע לו מלמלא את תפקידו.

3.         בעקבות הפגיעות בה המתלוננת אושפזה בבית החולים רמב"ם משך מספר ימים בין התאריכים 25.2.12 עד ל-29.2.12 ועברה ניתוח בפניה.

4.         לא היתה כל היכרות קודמת בין המתלוננת, אשה כבת 45, שהיתה בדרכה ליום עבודה רגיל במלון, לבין הנאשמות, כולן צעירות בשנות העשרים המוקדמות, אשר חזרו מבילוי בחוף הים אשר במהלכו שתו אלכוהול. מזלה הרע של המתלוננת היה שהיא נקרתה על דרכן של שלושת הנאשמות אשר תקפו אותה והתעללו בה ללא כל מניע או סיבה והיא עברה תחת ידיהן מסכת  התעללות אכזרית וממושכת אשר הותירה אותה עם פגיעות גופניות ונפשיות משמעותיות ששינו את מסלול חייה מאותו רגע ואילך.

טענות המדינה לעניין העונש

5.         המדינה תארה את הנזקים שנגרמו למתלוננת. צויין שלא היו בימי האשפוז ובניתוח כדי להביא לריפוייה ובמהלך החודשים מאז האירוע ועד היום היא סבלה ועודנה סובלת מנזקים רבים: ראייתה נפגעה, נגרם נזק לעצב בפניה, נגרמו נזקים בלסתה ובשיניה והיא סובלת מכאבים רבים ולא פחות מכך נגרם לה נזק נפשי והיא סובלת מהפרעה פוסט- טראומטית. היא נמצאת עדיין בתהליך ריפוי וצויין שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בה כנכה ונקבעו לה 35% נכות הכוללים פגיעה בראיה, פגיעה בשיניים ופגיעה נפשית. לגבי הראייה והפגיעה הנפשית מדובר בנכות צמיתה בעוד שבנוגע לשיניים היא נמצאת בהליך טיפולי כך שמדובר באחוזי נכות זמניים. צויין עוד שהוגש לבית המשפט תסקיר נפגע עבירה המספק תמונה מעמיקה יותר של השפעות האירוע עליה. נטען שהתסקיר הבהיר כי מדובר באירוע חמור אשר הותיר בה צלקות גופניות ונפשיות קשות. נטען עוד שהאירוע שינה את מסלול חייה לחלוטין כאשר היא עזבה את מקומות העבודה בהן עבדה, לא ניגשה לבחינות של קורס בו השתתפה ודפוסי התנהגותה השתנו לרעה. נטען שמהנתונים עולה תמונה קשה ביותר וכי אין כל ספק שמדובר בתקיפה אכזרית ביותר. המדינה הדגישה שלא היה בהתנהגות כלשהי מצד המתלוננת כדי להוות גורם, ולו אף גורם עקיף, לתקיפה שחוותה.

6.         המאשימה הדגישה את חומרת תופעת האלימות הפושה, לטענתה, במדינה וביתר שאת במעורבותן של צעירים וצעירות במקרי אלימות קשים. נטען כי אין זה מספיק לבקר את התופעה מילולית וכי יש להשית ענישה מחמירה על הנאשמות. נטען כי במקרה, לאור הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת, אין כל הקלה בכך שהנאשמות השתמשו בגופן בלבד ולא הצטיידו בנשק קר. נטען שהנאשמות הפגינו אדישות מוחלטת לגבי תוצאות מעשיהן בכך שהן חבטו שוב ושוב בגופה ובראשה של המתלוננת וכי התוצאות יכלו להיות אף קשות יותר ורק בנס לא היו כאלה. נטען שאמנם מדובר בנאשמות שגילן צעיר וכי כאמור בתסקירים שנערכו, נסיבות חייהן אינן פשוטות, אך יחד עם זאת צויין שבנסיבות המקרה נתונים אלו לא צריכים לקבל משקל משמעותי, אם בכלל. נטען שיש להעדיף את השמירה על אינטרס שמירת בטחון הציבור והאינטרס בענישה בגין המעשה.

7.         ביחס לנאשמת 1, אדוניה, צויין עברה הפלילי של הרשעה אחת בגין עבירה של העלבת עובד ציבור כאשר העבירה בוצעה ביום 24.8.10 וגזר הדין בעניינה ניתן אך ביום 9.9.12, דהיינו במהלך ניהול המשפט הנוכחי. הנאשמת 1 נדונה למאסר על תנאי והתחייבות כספית באותו מקרה. ביחס לעדות שנשמעה לטובתה על ידי גב' רננה דנון, נטען כי לאורך תקופה ארוכה ניסו גורמים שונים לסייע לנאשמת 1 לצאת משולי החברה ולנהל חיים נורמטיביים, אולם היא סרבה לקבל את הסיוע. נטען שאין מקום לקבל את סברתה של גב' דנון שהנאשמת סובלת מבעיות פסיכיאטריות ומוגבלות מנטלית ומפיגור סביבתי היות שאין בהכשרתה כדי להכשירה לחוות דעה בנושאים אלה. ביחס לתסקיר שנערך לגביה נטען כי הנאשמת הביעה התנגדות לטיפול וסרבה להשתתף בקבוצה טיפולית למכורות לאלכוהול ונטען שמדובר בתסקיר שלילי. נטען עוד שהנאשמת 1 לא לקחה אחריות מלאה על מעשיה והשליכה את האחריות על שותפותיה לעבירה וטענה שהיתה שתויה במהלך האירוע. צויין עוד שהנאשמות 1 ו- 2 שוחררו למעצר בית לאחר תקופת מעצר קצרה ותוך זמן קצר ביותר נתפסו יחד כשהן מפרות את תנאי השחרור ועוד שתו אלכוהול תוך כדי כך. נטען שמדובר בנאשמת משולחת רסן, נעדרת כל מורא מפני החוק, מאפיינים המעצימים את מסוכנותה.

8.         ביחס לנאשמת 2, באיש, צויין שאין לחובתה הרשעות קודמות. נטען שניתן תסקיר מבחן שלילי בעניינה כאשר העדר שיתוף פעולה מצידה עם שירות המבחן סיכל את האפשרות לערוך תסקיר מעמיק בעניינה. נטען שיש בכך כדי להעיד שהנאשמת 2 אינה חפצה באפיק שיקומי. צויינה הפרת תנאי השחרור שהיא ביצעה.

9.         ביחס לנאשמת 3, בזונך, צויין שלחובתה הרשעה קודמת בגין עבירות של הפרעה לעובד ציבור והפרת הוראה חוקית. צויין שהנאשמת 3 הפרה את ההתחייבות שנתנה ועל כן נטען שבנוסף לכל עונש יש להפעיל את ההתחייבות ולהורות שתשלם את הסכום הנקוב בה. ביחס לתסקיר המבחן נטען כי היא אמנם שיתפה פעולה אך נטען כי לא לקחה אחריות אמיתית ומלאה על המעשים. בתסקיר הראשון ניתנו המלצות טיפוליות בייחוד בנוגע לשיקום מהשימוש באלכוהול, אולם בתסקיר משלים שהוגש מספר חודשים לאחר מכן, צויין שהנאשמת 3 לא החלה בהליך טיפולי כלשהו.

10.        המדינה הסתייגה מההמלצות שניתנו בתסקיר שירות המבחן לגבי הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות וצו מבחן ופיצוי המתלוננת, כיוון שלא ניתן היה לבחון לעומק את מידת התגייסותה של הנאשמת לטיפול. המדינה ביקשה לדחות את המלצות שירות המבחן ונטען שאין מקום לפנות לאפיק שיקומי שאינו במסגרת כתלי הכלא. נטען שההבדלים בין התסקיר של הנאשמת 3 לעומת הנאשמות האחרות אינם מצדיקים פער משמעותי בענישתן, אלא לכל היותר שוני קל ברמת הענישה.

11.        באשר למתחם הענישה הראוי בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין נטען כי המתחם ההולם הינו בין 5 - 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי המתלוננת, וקנס. לגבי הנאשמת 1, לאור העבירות הנוספות נטען שמתחם הענישה ההולם נמצא בטווח שבין 5.5 - 8.5 שנות מאסר בפועל. נטען שהשיקולים של העדר עבר פלילי של חלק מהנאשמות, הודאתן וחסכון בזמן שיפוטי הינם שיקולים אשר אמורים לבוא במסגרת המתחם שצויין לעיל.

טענות הנאשמת 1 לעניין העונש

12.        ב"כ הנאשמת 1 הדגיש כי התיקון בנוגע להבניית הענישה אינו אמור להחמיר בענישה אלא להביא לאחידות בה. נטען שטווח הענישה שהוצע על ידי המדינה אינו רלוונטי ואינו מבוסס וכי חלק מפסקי הדין אשר הובאו על ידי המדינה התייחסו לסעיף אישום חמור יותר. הסניגור טען שאין מקום לקבוע לבית המשפט את מתחם הענישה ותחת זאת יש להגיש פסיקה מתאימה. נטען עוד שמדובר ב"תיק סוציאלי" כאשר נסיבותיה האישיות של הנאשמת 1 כה קשות שהסניגור טען שענישה מרתיעה של מספר שנות מאסר לא תניב תוצאה. נטען שלב העניין הינו בכך שהנאשמת 1 חיה בשולי החברה ולמרות זאת עד היום נמנעה מהסתבכות קשה בפלילים. הסניגור טען לגבי גב' רננה כי היא הגורם  הטיפולי היחיד שליווה את הנאשמת 1 משך השנים והיחידה שהצליחה לבנות בסיס אמון עימה. נטען שמדובר בעדות ישירה של אדם שפעל מול הנאשמת תקופה ארוכה ואשר לה ניסיון רב בעבודה עם נערות בשולי החברה ונטען שכתוצאה מכך היא מומחית  מתוקף נסיונה הרב. נטען שתסקיר קרבן העבירה לא הוסיף לנתונים הידועים זה מכבר. נטען שהבקשה לפיצוי הינה לגיטימית, אך אין זה עולה בקנה אחד עם ענישה מחמירה כיוון שעל מנת לשלם פיצוי יש צורך לעבוד. נטען עוד שהנאשמת 1 הינה בחורה צעירה שחוותה חיים קשים מאוד וכי אין לה אמון בגורמים המטפלים, כי נלקחו ממנה שני ילדיה, דבר שגרם לה טראומה קשה. נטען עוד שהיא גבולית מבחינת אינטליגנציה ולא ברור עד כמה הבנתה דומה לזו של אדם רגיל. הותאם כי אין בכך פטור מאחריות אך כי מדובר בנתון שאין להתעלם ממנו. נטען שהרכיב של מידת האשמה מושפע מהנושא הקוגניטיבי וכי אף משיחה קצרה עמה עולה כי היא מוגבלת. נטען שהיא אינה היוזמת ואינה הדומיננטית משלושת הנאשמות וכי דבר זה קיבל ביטוי במסגרת התסקיר. נטען שהנאשמת 1 נגררה אחר התנהגות הנאשמות האחרות. הסניגור טען שהמרכיב העיקרי בשיקולי הענישה ביחס לנאשמת 1 חייב להיות אינטרס השיקום. נטען שענישה קשה תסתום את הגולל על אפשרות שיקום בעתיד. נטען שהנאשמת נמצאת במעצר לא פשוט ואין מי שמלווה אותה מלבד רננה או הסניגור עצמו מדי פעם. נטען שחשדנותה כה גבוהה שענישה ארוכת טווח תסתום את הגולל על כל אפשרות שתנהל חיים נורמטיביים. נטען שאין סכנה כי תחזור על מעשיה וכי המעצר שחוותה מהווה בשבילה גורם מרתיע מאוד. הסניגור הפנה לחלקים בתסקיר העוסקים בחוסר ליווי משפחתי ולנסיבות חייה הקשות ויכולותיה הנמוכות של הנאשמת 1. נטען שהיא הביעה חרטה על מעשיה עד כמה שהיא מסוגלת להביע את עצמה. נטען שבמעצר היא שומרת על הכללים ועל הגבולות הנקבעים לה למרות מצוקה מאוד קשה שהיא חווה ובדידותה. הסניגור טען שהעונש המתאים הינו עבודות שירות, או לחלופין, שיש להסתפק במעצרה עד היום כתקופת המאסר. הסניגור הפנה לסעיף 40ט לחוק העונשין ואוזכרה מקרים בפסיקה אשר במסגרתם הוטלו עונשים של כ- 6 חודשי מאסר, חלקם בעבודות שירות. נטען שאין זה המקרה המתאים להחמיר בענישה וכי מדובר בנסיבות מיוחדות על אף הנסיבות הקשות של האירוע.

טענות הנאשמת 2 לעניין העונש

13.        ב"כ הנאשמת 2 הודה כי אכן מדובר באירוע קשה. נטען שבכתב האישום לא פורט מה חלקה של כל נאשמת באירוע וכתוצאה הנאשמת 2 אמורה לתת את הדין גם על מעשים שלא עשתה. נטען שהרקע לביצוע העבירות הינו שתיית אלכוהול וכי מרכיב זה הביא את הנאשמת 2 להיות מעורבת באירוע של אלימות. נטען שהנאשמת מפנימה את חומרת הפגיעה במתלוננת ומצטערת ומתחרטת על כך. נטען שמדובר בנאשמת צעירה מאוד שביום ביצוע העבירה טרם מלאו לה 21 שנים, שנסיבותיה האישיות קשות ביותר, כאמור בתסקיר. נטען שמדובר באדם שגדל ללא מסגרת לאורך תקופת ילדותה והתבגרותה. הסניגור הדגיש שלנאשמת בת בגיל שנתיים שלא נמצאת איתה זמן רב וכי מעצרה ומאסרה ישפיעו על התינוקת. נטען שהנאשמת בחרה להודות ולא לנהל הוכחות על אף כתב האישום הכללי ומביעה חרטה עמוקה כאמור בתסקיר. נטען שבמסגרת המעצר היא ריצתה כבר תקופה של 6 חודשי מעצר פחות שבוע (נכון למועד הטיעונים). לגבי אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן נטען כי אין ספק שבמידה והיתה משתפת פעולה הדבר היה לטובתה אך נטען שמפאת נסיבות חייה הקשות אין לה יכולת לשתף פעולה עם הרשויות, וזאת מתוך חשש שילדתה תלקח ממנה ומסיבה זו היא לא היתה מוכנה לחתום על שום מסמך. נטען שאין לייחס לחובתה של הנאשמת 2 את החוסר בתסקיר. נטען שלמרות נסיבות חייה הקשות מאד, זו מעידתה הראשונה בפלילים. נטען שהנאשמת 2 למדה את הלקח ומבקשת להשתקם ולמצוא עבודה לפרנסתה על מנת שתוכל לדאוג לילדתה.

14.        באשר למתחם הענישה הראוי נטען כי עמדת המדינה מופרזת ומחמירה ללא הצדקה. נטען שהפסיקה שהוגשה על ידי המדינה אינה מתאימה למקרה וכי באותם מקרים מדובר בנסיבות חמורות יותר ובעבירות חמורות יותר. ב"כ הנאשמת 2 איזכר פסיקה שבמסגרתה הוטלו עונשים של עבודות שירות. נטען עוד שהתקבלה לגבי הנאשמת 2 חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות על פיה ניתן להציבה ב"יד עזר לחבר". לאור העובדה שהיא נמצאת במעצר תקופה ארוכה הוצע להסתפק בהטלת עונש נוסף של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

טענות הנאשמת 3 לעניין העונש

15.        הסניגור ביקש לאבחן בין נאשמת 3 לנאשמות האחרות. נטען שבעניינה הוגשו 2 תסקירים חיוביים וכי התסקיר העדכני ממליץ להסתפק בצו מבחן ועונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען ששירות המבחן העריך שהנאשמת 3 מתאימה לשיקום ותתגייס אליו וכי היא שיתפה פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. נטען שמאז ששוחררה היא שומרת על התנאים. הסניגור ציין שלנאשמת 3 נסיבות חיים קשות מאוד ויוצאות דופן, כאמור בתסקיר. הסניגור הדגיש את הנתונים השונים שעלו מתוך התסקיר ובין היתר נדידתה במהלך כל ילדותה ונערותה, בריחתה מאב מתעלל והעובדה שרק לאחרונה הקימה משפחה עם בן זוג והיא מנסה להשתקם. ביחס להתחייבות שניתנה בהליך קודם (ת"פ 6161-05-09) ביקש הסניגור שלא לחלט את ההתחייבות על סך 3,000 ש"ח משום שההתחייבות לא הוצגה.

15.        בהתייחסות לעבירה נטען שהנאשמת 3 לקחה אחריות והבינה את הפסול במעשיה. נטען שהעבירה אכן נעברה על רקע שימוש באלכוהול וכי הנאשמת לא ניסתה להצדיק את מעשיה מסיבה זו. הסניגור הפנה למסמכים הפסיכיאטריים אשר על פיהם בין השנים 2008 - 2009 אושפזה הנאשמת 7 פעמים במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל בשל נסיונות אובדניים ומצב נפשי קשה. נטען שבמהלך תקופת המשפט כאשר היא שוחררה למעצר בית חלקי היא הקפידה על קיום התנאים המגבילים. נטען שיש לזקוף לזכותה את הודייתה המיידית. נטען שהמלצת שירות המבחן מהווה שיקול בעל חשיבות רבה בין שיקולי הענישה ואוזכרה פסיקה בעניין זה. נטען עוד כי לאור זאת שהחוק מחייב עריכת תסקיר היות שלנאשמת לא מלאו 21 שנים בעת האירוע, יש להתחשב בהמלצות ביתר שאת. נטען שהמעצר שחוותה היווה התנסות מרתיעה. נטען שהנאשמת מעוניינת לפצות את המתלוננת אך לצורך זה יש לאפשר לה לעבוד. נטען עוד שבמסגרת צו מבחן, במידה והנאשמת 3 אינה ממלאה אחר הציפיות, ניתן להפקיע את צו המבחן. נטען שעל רקע גילה הצעיר של הנאשמת יש לנקוט זהירות רבה טרם הכנסתה למאסר.